טופ-נווה בע"מ נ' שחף עדי - חברה לשיפוצים בניה ופיתוח 2007 בע"מ ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 24.12.2013. הבקשה הוגשה ביום 6.1.2014, קרי, בטרם חלפו 30 ימים ממתן פסק הדין.

התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 230,185 ₪, והוגשה בקשר עם נזקים כספיים בהיקף ניכר אשר לטענת התובעת נגרמו לה בהקשר של עבודות אלומיניום בפרויקט בניה אשר נוהל בקרית טבעון.

הנתבעים טוענים כי מחדלם באי הגשת כתב הגנה נעוץ במסירת כתב התביעה לצד ג' שאינו מורשה לקבלת כתבי בי דין, וכן טוענים הם כי הטיפול בהגשת כתב ההגנה במועד נתעכב בין היתר בשל מצב רפואי מיוחד הנוגע לבתו של הנתבע 2, בעטיו לא עלה בידו להשלים הטיפול בכל הנדרש על ידו באותה תקופה רלוונטית.

לגופו של ענין טוענים הנתבעים, כי יש להם הגנה ראויה בפני התובענה (העוסקת כאמור, בנזקים מכח עבודות התקנת אלומיניום בפרויקט בניה אשר בוצע על ידי התובעת – לאור טענת התובעת כי ההסכם בהקשר זה הופר על ידי הנתבעים), שכן לגישתם התובעת היא זאת אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים, ולא רק זאת, אלא שאף בהתקדמות העבודה (אשר התקנת האלומיניום תלויה הייתה בה) היו ליקויים אצל התובעת, ליקויים אשר מנעו השלמת העבודות במועדים המצופים והרצויים. בין היתר, מפנים הנתבעים לליקויים ואיחורים בביצוע עבודות טיח, חשמל, פינוי פסולת ועוד.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

איני סבור כי נפל פגם במתן פסק הדין, לאור הנתונים אשר מצויים בידי (אפנה בהקשר זה גם אל סעיפים 3-5 לתשובת התובעת לבקשה לביטול פסק דין)

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

אני סבור שהנתבעים מציגים הגנה אפשרית בפני התובענה. בשלב זה אין צורך שהנתבעים יוכיחו את מלוא הגנתם, ודי בהצבת סימני שאלה בנוגע לשאלות הטעונות הכרעה (סימני שאלה, ולא סימני קריאה, בשלב דיוני זה). טענות הנתבעים, ככל שתתבררנה כנכונות, יכולות לשמש כהגנה, ודי בכך כדי לדלג מעל לרף הדי נמוך הנדרש בשלב זה.

ייאמר כי גם פרק הזמן אשר חלף מאז מתן פסק הדין בהיעדר הגנה ועד הגשת הביטול הינו קצר, כך שהתובעת לא ניזוקה מאי בירור התובענה במועד ההגשה.

הואיל וכאמור, פסק הדין ניתן כדין, הרי שהתובעת נדרשה להליך זה ללא צורך, ובהתאם מן הראוי לאזן את הטרחה ואי הנוחות בדרך של פסיקת הוצאות.

אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 24.12.2013.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת, בגין הליך זה, אשר לא היה בא לעולם אילולא היו הנתבעים מאחרים בהגשת כתבי טענותיהם, בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם ללא תלות בתוצאות ההליך העיקרי.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים מהיום. ככל שלא יוגש, יושב פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: